זמיר ואח' נ' וגשל עו"ד ואח'

החלטה

התובעים הגישו תביעה כספית כנגד הנתבע בטענה שהתרשל בייצוגם במסגרת עסקת מכר של דירה שירשו מאימם המנוחה בכך שהבהיר להם שהעסקה פטורה ממס שבח, דבר שהתברר כלא נכון.

הנתבע הגיש כתב הגנה כנגד התביעה וכתב תביעה שכנגד כנגד הנתבעים שכנגד, בשל אי תשלום שכר טרחה עבור ייעוץ משפטי שנתן לטענתו לנתבעים שכנגד.

מונחות בפני שתי בקשות, האחת, של הנתבעים שכנגד, שכנגד לדחות ו/או למחוק את התביעה שכנגד על הסף, השניה, של התובע, להורות על צירוף נתבע שכנגד 2 (להלן: "מרדכי") כתובע לתביעה.

ראשית אדון בבקשה לצירוף תובע, מאחר ויש בה כדי להשליך על הבקשה האחרת.

עיון בכתב התביעה מעלה בתמצית את הדברים הבאים, עסקינן בנכס מקרקעין שהזכויות בו היו רשומות על שם חברה בע"מ. התובעים ירשו את הנכס מאימם המנוחה שלא העבירה את הזכויות על שמה בטרם נפטרה. בתחילה השכירו התובעים את הדירה ולאחר ייעוץ עם הנתבע שהודיע להם שהעסקה פטורה ממס שבח, החליטו למכור את הנכס וחתמו על הסכם מכר. לאחר החתימה על הסכם המכר התברר כי הוצאה שומת מס שבח בסך של 375,000 ₪ ובסופו של יום שילמו סך של 191,183 ₪ לרשויות המס ושכר טרחת עו"ד לנתבע בסך של 35,000 ₪.

יצוין כי מרדכי הוא אביהם של התובעים.

כתב ההגנה מטעם הנתבע מפרט רבות בעניין התנהלותו של מרדכי מול הנתבע ומהווה נדבך עיקרי בהגנתו, בטענה שהלקוח שלו היה מרדכי ולא התובעים, וכי אף על פי שהתובעים חתמו על ייפוי כוח על מנת שייצג אותם בעסקת המכר ברור לכל כי הנכס שייך למרדכי.

בנימוקי הבקשה, טען הנתבע כי כל ההתנהלות הקשורה לעסקת המכר התבצעה עם מרדכי בלבד ולא עם התובעים. הקשר הרציף התנהל עם מרדכי והיה ברור לכל כי הנכס שייך למרדכי וכי חתימת התובעים נדרשה רק בשל היותם יורשים מכוח צוואת האם המנוחה.

מנגד, טענו התובעים והנתבעים שכנגד, כי הבקשה באה רק כדי לאפשר את קיומה של התביעה שכנגד, שלמרדכי לא היתה כל נגיעה לייצוג התובעים ע"י הנתבע ולעסקת המכר וכי למרדכי לא היו זכויות בנכס. היות מרדכי אביהם של התובעים, אין בכך להצדיק צירופו לתביעה.

בענייננו, רלוונטית תקנה 24 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות) המסמיכה את בית המשפט להורות על צירוף בעל דין "שהיה צריך לצרפו כתובע או כנתבע או שנוכחותו בבית המשפט דרושה כדי לאפשר לבית המשפט לפסוק ולהכריע ביעילות ובשלמות בכל השאלות הכרוכות בתובענה".

תקנה 24 קובעת שתי חלופות לצירוף בעל הדין, באשר לחלופה הראשונה, אדם שהיה צריך לצרפו כתובע, יש לפנות לתקנה 21 לתקנות שעניינה "צירוף תובעים" שזו לשונה:

"מותר לצרף בחזקת תובעים בתובענה אחת את כל הטוענים לזכות סעד - בין ביחד, בין לחוד ובין לחילופין - בשל מעשה אחד או עיסקה אחת או סידרה אחת של מעשים או עיסקאות או כתוצאה של אחד מאלה, ושאילו הגישו תובענות נפרדות היתה מתעוררת בהן שאלה משותפת, משפטית או עובדתית".

בנוגע לחלופה השניה, נקבע בפסיקה המבחן הבא, "דא עקא שהמבחן לצירופו של בעל-דין נוסף, כפי שהוא עולה מלשון תקנה 24 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשכ"ג-1963, איננו תועלתה ונוחיותה של המערערת אלא השאלה אם צירופו של בעל-הדין הנוסף דרוש כדי שבית-המשפט יוכל לפסוק בשלמות וביעילות בפלוגתאות שקמו עקב הגשת התביעה העומדת לבירור (ראה גם בספרו של ד"ר זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה רביעית, פסקאות 156 ו-157). (ע"א 203/77 חברת זמיר קבלנות כללית בע"מ נ' החברה לבניין פ"ד לב(1)59).

לאחר ששקלתי את טיעוני הצדדים, לאור התקנות וההלכות לעיל, נחה דעתי כי דין הבקשה לצירוף תובע להידחות.

אפילו שיימצא שכל טענות הנתבע נכונות והנתבע אכן היה מעורב בתהליך מכירת הנכס, אם באופן בלעדי כטענת הנתבע או באופן חלקי כעולה מכתב התביעה, אין בהן כדי לבסס למרדכי זכות כלשהי בנכס. מרדכי אינו בעל זכות בנכס, הוא אינו החייב בתשלום מס שבח והוא לא חתם על יפויי כוח לנתבע שייצג את התובעים בעסקת המכר. מכאן שלא עומדת למרדכי עילת תביעה כנגד הנתבע והוא אינו זכאי לטעון לזכות בסעד, כמתחייב מתקנה 21. משנמצא כי אין למרדכי עילת תביעה, הרי שאין טעם לצרפו כתובע מאחר ודין תביעתו להידחות על הסף מחמת העדר עילה. כמו כן, לא נמצא כי יפגעו זכויות כלשהן של מרדכי או תהיינה השלכות כל שהן על זכויותיו של מרדכי, כתוצאה מפסק דין לכשיינתן.

למותר לציין, כי לייפוי הכוח שמסרו התובעים לנתבע יש משמעות רבה יותר מזו המבקש להעניק לה הנתבע בבקשה וכי טענת הנתבע, כי הנכס שייך למרדכי קלושה, בשים לב שהתובעים חתמו לנתבע על ייפוי כוח לשם ייצוגם בעסקת המכר והצוואה המקנה זכויות לתובעים ברורה וחד משמעית. מעורבות של מאן דהוא, כך או אחרת, אין בה כדי להפוך אותו לבעל זכויות בנכס.

באשר לשאלת היעילות הדיונית והתנאים הקבועים בסיפא של תקנה 24, האם צירופו של מרדכי כבעל דין יסייע לבית המשפט להכריע בבירור השאלות האמתיות השנויות במחלוקת.

כאמור, התביעה מתבססת על הטענה, שלא הובהר לתובעים, טרם חתימה על הסכם המכר, כי העסקה חייבת במס רכוש. לכאורה עולה מהמסמכים שלפני, כי מרדכי, אביהם של התובעים, הוא זה שפעל מול הנתבע ומעורבותו בנכס ובעסקת המכר היתה רבה, יותר מזו העולה מכתב התביעה. עם זאת, עצם מעורבותו הלכאורית של מרדכי בעסקת המכר, אין בכך כדי להפכו לבעל זכויות ולבעל דין שמכוחם קמה למרדכי עילת תביעה כנגד הנתבע, והדברים יכולים להתברר, כפי שאף נטען ע"י התובעים, באמצעות מתן עדות של מרדכי שתהייה רלוונטית ושייכת לעניין, לשם בירור המחלוקות והטענות בין הצדדים לתביעה, ולשם מתן העדות, לא נדרש ונחוץ להעמיד את מרדכי במעמד של תובע, מעמד שמרדכי לא מבקש לעצמו.

בנסיבות העניין, איני מוצאת שמרדכי דרוש ונחוץ כתובע, לבירור הפלוגתאות העולות מכתב התביעה. אין בכך, כדי למנוע מהצדדים לבקש להעיד את מרדכי, אם יימצאו לנכון לעשות כן, כמי שהיה מעורה בעסקת המכר.